התמונה המטושטשת הזו מתארת את אחד הזכרונות האחרונים שלי ממך.

בערך שבועיים לפני שהכל קרה, לירן חגג יומולדת, הימים הם ימי קורונה וסגרים on-off.

אתה וטל רציתם מאוד לשבת עם לירן ולחגוג איתו יומולדת, אבל לא היה כלכך לאן לצאת, והוא כהרגלו היה מאוד עסוק בעבודה.

לקראת הערב שלחת לי הודעה ושאלת מתי להגיע, אמרתי שלירן עדיין עובד ואני באמת לא יודעת מה לומר. ענית לי – " אנחנו פשוט באים ונגרום לו להפסיק לעבוד".

וכך באמת קרה, הגעתם עם מלא בירות ועוגיות. ישבנו ארבעתינו, שתינו , צחקנו, שיחקנו בפלייסטיישן (וזו התמונה שצילמת ושלחת ליעלי) ובעיקר נהנינו אחרי הרבה זמן שלא ישבנו ביחד.

הסיטואציה הזו והתמונה הזו חרוטים בזכרוני, במיוחד בגלל שאפיינו אותך מאוד. תמיד היה לך כלכך חשוב לשמור על קשר עם חברים, להפגש, לשבת גם אם זה לזמן קצר. באיזשהו מקום אתה היית ה"דבק" של החבורה שלנו וככה אני רוצה לזכור אותך תמיד.