שחר,
עצוב לי שזהו, שלא אוכל להיתקל בך עכשיו, לשמוע מה שלומך יותר. לראות אותך במקרה באיזה רחוב בפלורנטין, ולשמוח לראות אותך, להעלות ביחד זכרונות מכשהיינו צעירים יותר, רק מתחילים בערוץ, מנסים למצוא את מקומנו בכל זה. אני הייתי שואלת אותך אם אתה נהנה עכשיו, ואם אתה רב עם הצוות של צרפתית עדיין, והיינו מעלים זכרונות מכל מסיבות הפורים והגג של הערוץ שבילינו ביחד, נזכרים בג'חנון של משמרות שבת או מכל השידורים הזוועתיים ומעצבנים במיוחד שהעברנו כתף לכתף.
היינו אומרים שוואי, איזה כיף לראות, ושצריך לשבת לבירה יום אחד והייתי הולכת במצב רוח טוב, כי ככה זה היה לפגוש אותך.