מאמי שלי, אהוב שלי.

אין מספיק מילים לתאר את החוסר שהשארת בלילה שהלכת ממני. כל מה שעובר לי בראש עכשיו, כשאני חושבת על מה הייתי רוצה לספר עליך, עלינו, על האהבה שלנו, זה כמה זה לא היה מספיק. כמה סיפורים עוד היינו אמורים לספר, כמה חוויות, אירועים, שמחות ואהבה אחת גדולה שהייתה אמורה להמשיך ולפרוח. וכמה ההחמצה היא כואבת ומפלחת את הלב.

מרץ 2020. הימים, תחילת ימי קורונה. את רוב הזמן המשותף אנחנו מעבירים יחד בפילון 10 או על הגג שלך עם יין, קמפרי ומוזיקה. היינו קפסולה אחד של השניה. מדיי פעם מוציאים את המקרן החוצה, לפעמים משחקים מנקלה, עושים על האש, מבשלים, מדברים, צוחקים, ולמרות האווירה המבאסת בחוץ אנחנו בשלנו נהנים מהזמן של הביחד הזה. התקופה הזו כל כך קירבה בינינו.

קצת לפני פסח הבנו שלא נחגוג עם המשפחות שלנו והחלטנו לחגוג יחד. רק שנינו. זה היה רק חודשיים אחרי שחזרנו להיות יחד, אבל כבר היה ברור לאן זה הולך.. באותו ערב חג בצהריים התארגנתי בבית והלכתי לכיוונך, חוששת שיעצרו אותי על יציאה מטווח המאה מטר. אתה כמובן דאגת להכל ואני הגעתי עם השלמות קטנות, ביניהן גם יין רוזה, עוגת שוקולד כשרה לפסח ומתנה לחג- שני עציצים לקשט את הגג שכל כך אהבת.

לא אשכח איך הצעת להקרין על הכביש מתחת לבית שלך בענק חג שמח כדי לשמח את השכנים שלך לקראת החג. כזה היית. עם לב ענק ומיוחד, כל כך יצירתי ורוצה לעשות טוב.

למרות הסגר, האווירה בגג הייתה חגיגית ומיוחדת. היינו מאושרים, אוהבים ומרוגשים וחשבנו לעצמנו שזו רק ההתחלה, שיהיו לנו עוד כל כך הרבה ערבים כאלה, חגים של יחד, רגעים של אושר. ערכנו שולחן יפה על הגג ובאותו ערב פגשתי לראשונה את המשפחה האהובה שלך בזום. כמה התרגשתי. פתאום קלטנו את הירח המלא מאחורינו ואמרנו שחייבים תמונה. תמונה שתפסה רגע מיוחד של אושר והתרגשות.

בערך חודש וחצי אחרי, בין הסגרים באחד מימי שישי ישבנו בכיכר רבין ואמרנו שבא לנו לנסוע לאנשהו יחד. אתה נזכרת ששירלי מהערוץ סיפרה לך שהייתה במקום מהמם שנקרא "דרים איילנד". ישר נכנסו לאתר והתלהבנו.. יומיים אחרי כבר סגרנו לשם יחד יום כיף באחת השבתות של חודש יוני 2020, בין גל ראשון לגל שני. ערב לפני עוד השארת לי את אחד הפתקים שלך וציירת איש שחולם על שמש, בריכה וכתבת לי- "מחר".. גם אתה התרגשת. מה לא הייתי היום נותנת כדי לקבל ממך עוד פתק כזה.

זו הייתה החופשה הראשונה שלנו יחד. הגענו לשם בבוקר והלכנו להחליף לבגדי ים. אני זוכרת אותך יוצא מהמלתחה עם חולצת פשתן בצבע תכלת, כזה חתיך. קיבלנו שני חלוקים ולא ידענו אם ללבוש אותם או לא, אז בינתיים שמנו אותם בשקית ואתה סחבת אותה. תפסנו לעצמנו מקום ליד הבריכה, אכלנו, שתינו, הצטלמנו מלא, נכנסו לבריכה וזה היה פשוט יום קסום ומלא באהבה. כמה אני מתגעגעת לתחושות האלה.

באיזשהו שלב התחלנו להתארגן למסאז'ים שלנו. ארזנו את כל הדברים שלנו בשקית שקיבלנו מהמקום והלכנו לכיוון הספא. נכנסו לשם והלכנו להתיישב בחדר שם חיכינו שיקראו לנו למסאז'. אתה המשכת להחזיק בשקית הזו ופתאום אמרת "חלום שלי להיפטר מהשקית הזו". לא יודעת למה, אבל זה גרם לנו להתקף צחוק לא נורמלי. ממש לא הצלחנו לעצור את עצמנו. צחקנו עם דמעות וכולם הסתכלו עלינו. אני ניסיתי להירגע והלכתי לשירותים אבל כשחזרתי והסתכלתי עליך שוב התפוצצנו מצחוק. אני כל כך מתגעגעת לצחוק איתך.

קראו לנו למסאז'- אתה בחדר אחד ואני בחדר אחר. אמרנו אחד לשני- תהנה, תהני ונכנסנו.

אני ממש זוכרת את עצמי במסאז' חושבת- הלוואי הלוואי שהוא ממש יהנה ושכיף לו! יצאתי מהחדר בסיום וראיתי אותך מחכה לי. שאלת אותי "איך היה? כל כך קיוויתי שכיף לך"… ואמרתי לך- "זה בדיוק מה שאני חשבתי!"… אני נזכרת עכשיו במבטים שלנו שם שכל אחד רק רוצה שלשני יהיה טוב.. והדמעות לא מפסיקות לרדת.

חזרנו לבריכה וזה היה פשוט יום מושלם. יש רגעים כאלה בחיים שאתה מרגיש אושר אמיתי מזוקק. זה היה יום כזה. יום מלא באהבה, רגש, תקווה לעתיד וחלומות. הייתי גאה כל כך להיות שם ולהגיד לכל העולם שאתה הבן זוג שלי.

מאמי שלי,

הכנסת לי לחיים כל מה שרציתי- לב ענק, צחוק, חוכמה, רגישות, עומק, שתוטנקיות, חיבוקים שהם רק שלנו ואהבה ענקית ואמיתית שלעד תהיה בתוכי. אתה ממשיך ותמשיך ללוות אותי ולהיות נוכח בבחירות שלי תמיד, ברגעים קטנים, גדולים, בהתלבטויות, ברגעי הכאב והעצב ורגעי השמחה.

מתגעגעת אליך יותר ממה שמילים יכולות לתאר.

אני אוהבת אותך לנצח. שרופה.