שחר (הצגין טוש)
איך כינוי שזרקנו אחד לשני מחזיק כבר כמעט 20 שנה, זה הזוי לי שאני צריך לכתוב את זה.
איך אפשר בכלל לכתוב לך? ולמה שבחור צעיר בגילך לפתע יעלם מין העולם?
מי היה מאמין שדווקא אותך ייקחו לנו…
לכתוב לך זה משימה בלתי אפשרית מבחינתי, דחקתי את זה למקומות הכי חשוכים אצלי בלב כי קשה לי להתמודד עם האובדן שלך, אבל החלטתי לאסוף את האומץ ולכתוב כדי שמי שיקרא את הדברים יבין כמה אתה היית מיוחד ומשמעותי בחיים שלי.
החברות שלנו התחילה במהירות האור, אני הגעתי כחייזר מבית ספר אחר היישר לאורט השומרון בנימינה לכיתה ט', נכנס לכיתה מלאה באנשים שאני לא מכיר. עלייך שמעתי דרך חברים משותפים מהדודאים. איך שהכרנו היה ניצוץ כזה שהספיק כי ישר תפסת אותי ושמרת עלי, חיברת אותי לשכבה, לבית הספר והכרת לי המון חברים, הייתי אז דיי אבוד והרגשתי חסר אונים להגיע לשכבה של 9 כיתות כשאני לא מכיר אף אחד מהילדים, תחושה שעד שלא חווים אותה לא מבינים בכלל על מה הסיפור, אבל במילה אחת הרגשתי זר, ובזכותך התקופה הזו שבה הרגשתי לא קשור הייתה קצרה כי מהר מאוד אתה חיברת אותי. נסחפתי אחרייך גם לתנועת הנוער "מכבי" זכרון שהייתה בשבילנו כמו בית, ואתה נסחפת אחרי לרוק הכבד, למוזיקה הרועשת ולהופעות של להקות ואמנים שונים במופעים שונים. אין משהו שלא עשינו ביחד (כמעט), הכל עברנו ביחד, מהפעם הראשונה שהשתכרנו (גאולה ורמבם יסלחו לי) והנסיעות והלילות שהעברנו בחוף דור בקיץ של כיתה י' והזמן שבו היינו יוצאים משיעורים ונוסעים לאכול חומוס בבלו-באס, מהסיפורים על הנשיקה הראשונה ועד החברה הראשונה, מהבגרויות בתיכון, דרך הצבא, תקופת הלימודים וגם לאחריה כשעברתי לגור במרכז.
היינו חברים כמעט 20 שנה, וכמו בכך דרך היו לנו עליות וירידות, אבל תמיד היינו מחוברים. היה לנו קשר מיוחד ועוצמתי שאי אפשר להסביר במילים, מספיק להביט בעיניים כדי להבין שהיינו מוכנים לעשות הכל אחד בשביל השני. היינו חברים טובים, אבל זה לא אומר שלא היינו רבים, שנינו עקשנים ודעתנים אוהבים לנהל את העניינים ולהיות במרכז העניינים. העברנו ביחד אינספור שעות ואני מודה על כל רגע שעברנו ביחד.
חושב לעצמי כמה עוד היה לך להספיק? כמה עוד היה לנו לעבור ביחד?
מסתכל באלבומי תמונות של חתונות שהיינו בהם ביחד, אין מקום להתלבט – אתה היית הכוכב. תמיד משמח את כולם, תמיד מרים ומעודד ובאמת היית פשוט "שחר" – מפיץ את האור ומסלק את החושך. מלך הרחבה, לא נח לרגע.
מבחוץ היית מחוספס מבפנים היית רך ורגיש, רגישות כזו שהייתה אחד הדברים שמאפיינים אותך, דאגת לכולם כמו אח גדול, אין מישהו שלא דאגת תמיד לוודא שהגיע הביתה בשלום, אדם אכפתי בצורה יוצאת דופן – אין לתאר במילים.
בתקווה שיום אחד אני עוד אזכה לראותך אותך בעולם כזה או אחר ואוכל לספר לך איך שפכתי כאן את הלב ואת הדמעות עלייך אני מסרב להיפרד ממך, עד הפעם הבאה.
אוהב אותך מאוד ומעריך אותך על כל מה שעשית עבורי.