שוח שלי

לא פשוט לכתוב לך- עלייך. מכתב פרידה.

כל כך הרבה רגעים וחוויות איתך שהפכו לזכרונות ובראש שלי תמונה שלך מהשנים הראשונות שלנו- נער מתולתל עם עיניים טובות וחיוך עדין שמהר מאוד נכנס לי ללב והפך להיות החבר הכי טוב שלי. הכרנו בכיתה ח אני חושבת, לא זוכרת את הרגע המדויק, זה מרגיש שהיית שם תמיד. 

היית חבר שכל אחד היה מאחל לעצמו. אכפתי, אוהב, רגיש, ספונטני, רציני כשצריך ומלא בקסם אישי. קסם שטמון בטוב לב שלך, בגישה המקבלת, הנתינה האינסופית, השנינות וההומור. היכולת שלך להיות נאמן לעצמך גם בסיטואציות מורכבות. והחיבוק כמובן. החיבוק העוטף והחם שידעת לתת מכל הלב והנשמה. 

אותו חיבוק שנתנו בפעם ההיא בדיזינגוף כשנתקלנו במקרה והפכה למעשה להיות הפעם האחרונה שנפגשנו. החיבוק הזה ישאר איתי.

הפכת את העולם הזה לטוב יותר, שפוי יותר ומצחיק יותר ואתה תחסר פה מאוד.

אני אוהבת אותך כל כך, מקווה שהרגשת את זה. 

תמיד תישאר בליבי.

תודה על הכל שוח יקר שלי. 

נוח על משכבך בשלום.