שוח,

קשה למצוא את המילים. כל כך  קשה לדבר עליך בזמן עבר. אתה לא פה כבר יותר משנה, אבל הכי נוכח בלב שלנו, בזיכרונות, במחשבות על מה שהיה וגם על מה שלא יהיה. אתה מלווה אותנו בהחלטות, בתהיות, בחוויות, בכל צעד בדרך.

מתגעגעת לקלילות שהייתה בך, לשטויות שלך, לחבר הטוב שהיית. מתגעגעת לעל האש ספונטני בגג, לשבת בבוקר ב"בריכה" עם רובי מים ופופייז בטעם תות, לערבים פה אצלנו במרפסת עם שירים מפעם בקולי קולות, ולמי איכפת שכל הרחוב ישמע. געגועיי לשמח שהיית עושה בכל מקום, וזה לא משנה אם זה יום הולדת או סתם ישיבה באיזה פאב, ל"הפרחים היפים…", למרות שזה הביך אותי תמיד. לנסיעות על הקורקינט לצידך, כשטל ואני עוקפים אותך בלי להתאמץ, לתמונות שלך מהים בקבוצה באמצע יום עבודה. מתגעגעת לסשנים שהיינו עושים בסנאפצ'ט, לפעם וחצי שהיינו ביחד ב"אימון" בספייס, לריקודים שלך, לשמחת החיים שלך. מתגעגעת לשיחות, לריכולים, לוויכוחים, להתייעצויות. הייתה לך יכולת באמת מופלאה לשמח, לגרום לאנשים להרגיש חלק ולרצות להיות בנוכחותך.

אתה חסר שוח, אתה כל כך חסר, שתדע. אין יום שעובר בלי שתעלה לי לראש, לפחות פעם אחת. הכל נראה ומרגיש אחרת מהיום שעזבת אותנו, אבל אתה בכל אחד מאיתנו בלב ובנפש לנצח.

תודה על מה שהיית ומי שהיית בשבילי, בשביל כולנו. היית ההגדרה הכי מדויקת לחבר. אוהבת תמיד