היי שחר,
החלטתי לכתוב לך על אחד הזכרונות שיש לי ממך.
אנחנו דיברנו הרבה מאז, אבל אני מודה שזו פעם ראשונה שבכתב.

אז אספר לך על זכרון שיש לי מאחת השבתות אצלכם בפרדס חנה. היינו כולנו בסלון והקשבנו למוזיקה דרך הטלוויזיה. אתה בדיוק שיחקת עם נעמונת והיו מלא משחקים מפוזרים על השטיח. כמובן שלא שכחת באותו היום לדגדג אותי ואת עדידי, על זה לא ויתרנו כמעט אף פעם.

ישבנו חלקנו על הספא, חלקנו על השטיח, והרצנו בין אמנים, בעיקר זמרות. אבא ואתה התחלתם לדבר על מי יותר "מרשימה" (אתם השתמשתם במילים אחרות אבל אנחנו נקרא לזה ככה בינתיים). ואז הגענו לטיילור סוויפט. ובלי לחשוב פעמיים, מעייני גילתה לנו על ה'קראש' ארוך השנים שהיה לך על "טיילור". (אתה כמובן כבר לא היית צריך להוסיף "סוויפט" לשם שלה כי עבורך זאת טיילור ואתם חברים כבר שנים).

וסיפרת לנו למה היא מנצחת את כולם בתחרות הזו שאתה ואבא הקמתם. הסברת לנו שקודם כל, היא מושלמת. בלונדינית, עיניים כחולות, יודעת לשיר ולנגן, ועוד הרבה טיעונים שאני קצת מתביישת לומר שאני זוכרת רק במעורפל.
אם אני זוכרת נכון, אחרי סדרת השכנועים הזו אפילו אמרת "טיילור המלכה", וכאן נגמר הדיון עליה ובעצם התחרות כולה 🙂 לא השארת כ"כ הזדמנות לזמרות האחרות..

אנחנו צחקנו הרבה באותו היום, וכמה שהזיכרון הזה עבור כולם בטח קרה וככה גם עבר.. הוא הפך אצלי לאחד משמעותי. כנראה הסיבה שאני זוכרת אותו כ"כ היא ששם, באותו הרגע, ראיתי עוד צד בך.

הכרתי את שחר המנגן, שחר עם התלתלים ושחר בלי התלתלים, הכרתי את שחר הדוד של נעמונת, את הרקדן המדהים, הכרתי את שחר הקאובוי (שיצא בעיקר בטיולים משפחתיים), ועוד המון שאני לא אמנה עכשיו. ובאותו היום, הכרתי גם את שחר שיש לו 'קראש' על טיילור סוויפט! זה עדיין גורם לי לצחוק קצת. וזה אפילו לא משנה מה הייתי מגלה חדש עליך באותו הרגע. שמחתי לראות עוד צד שלך שלא הכרתי, ולצחוק איתך על שטויות. וזה זיכרון שאני שמחה שיצא לנו לחלוק.

אני מניחה שהזכרון הקטן הזה איתך הפך אצלי למשמעותי פשוט כי הרגשתי שם שאנחנו, אני, מכירה אותך קצת יותר מקודם.

אני מתגעגעת.

ואני אמשיך להפריע לך שם בגן עדן, לספר לך על מאורעות היום שלי, ולפעמים גם לשמוע על שלך. אני מקווה שתמשיך לייעץ לי עצות טובות, ולשמור על המשפחה האהובה שלנו מלמעלה.

אני אספר לך רק עוד דבר קטן ואסיים לבינתיים. כשכתבתי לך, עלו לי עוד המון זיכרונות שצברתי איתך, חלקם משמעותיים יותר וחלקם פחות. ואני מרשה לעצמי לחייך עכשיו. כי למרות שלא זכינו ליותר שנים ממך, בכל חוויה איתך ובכל זיכרון – אתה נמצא עם החיוך והצחוקים שתמיד היית מביא איתך. והזכרונות האלה, הם אלה שמחזקים אותי, כל יום מחדש.