כבר חודשים רבים אני מנסה להתיישב לכתוב את הזיכרון שלי משחר, דוחה את הקץ, מעלה זכרונות ומנסה לאתר את המפגש הראשון שלנו במחשבות, כנראה שעבר כל כך הרבה זמן, כעשור שקשה לשים את האצבע על הרגע הראשון.

אמנם לא למדנו באותה שנה אבל באיזשהו שלב התחברנו והתחלנו לבלות יחד, ליצור יחד, לא יודע אם זה היה הרדיו או הוידאו שחיבר ביננו אבל שחר הפך לחלק בלתי נפרד מהחוויות שלי כסטודנט.

החיוך, שמחת חיים שלו שהייתה הסימן היכר שלו, הייתה אני חושב תמיד הדבר שאזכור הטוב ביותר.

אם זה בסרטים טיפשיים שיצרנו עם הרצון להפוך לויראלים, ההתגייסות שלו לכל בקשה והרצון העז שלו ליצור.

לשמחתי שחר הפך לחבר אמת, נפש, שגם כשלא היינו בקשר יומיומי הצלחנו במרוצת השנים גם להיפגש וגם לדבר מדיי פעם, להתעדכן ותמיד לחפש את הדרך לשתף פעולה, לעבוד יחד, לנסות ליזום פרויקטים יחד. ממש חצי שנה לפני שהלכת, סוף כל סוף מצאתי יום צילום שהצלחת להצטרף אליו – אחד הימים המעצבנים עלי אדמות – הייתי חולה מאוד, היה במאי הזוי, יום מורכב ואתה ששלפתי אותך מהדסק חדשות לעבודת שטח, פשוט דאגת לגרום ליום לעבור בצחוק (הרבה על חשבוני שנקרעתם עלי מצחוק בחוץ בגלל הבמאי ההזוי) ובחיוך.

אני מצרף לכאן תמונה מהחתונה של יעל ושלי, תמונה שבמקרה היא אחת מהבודדות שהדפסנו ואפילו תלינו במרכז הבית.

ביום שנפטרת, הרמתי מבט לתמונה הזאת וקלטתי שבאופן הזוי, אתה שם, מקדימה, הזרקור של התאורה עליך, מבליט אותך מעל כל השאר…

ככה תמיד היית,

כוכב.

וככה תמיד אזכור אותך, עם חיוך שמאיר חדר.

נוח בשלום,

אתה תמיד אצלנו בלב,

ומביט בנו מהקיר.

אוהב