תשמע אתה חסר,

הזמן מתקדם ואתה חסר, החיים הם לא אותו דבר, השמחה שתמיד הייתה עוטפת אותך ומשרה שמחה על כל הסובבים אותך, חסרה.

אני זוכר את החיפושים שלנו אחר היציאה הבאה, הריגוש הבא, איך תמיד דחפת לאירוע הבא "מה עושים? מה נעשה? בוא נתכנן" אם זה בפרדס חנה, "יאללה בוא לפוטש יהיה כיף, אל תהיה כבד", עד לתל אביב בשוף, לפני שהפך להיות מדגרת קורונה\ילדים וכל שאר הפאבים הקיימים, וואלה היה כיף.

ומה עם זכרונות מחתונות ?? לא זכורה לי חתונה שלא היית מגנט הצלמים, מה שלא באמת צריך לזכור כי יש אינספור תמונות, סרטונים.. ואם לא מגנט הצלמים אז זה בכובע הצלם תורן שינצור את הרגע בזוויות הזויות או סתם לדאוג ולתעד שהיה שמח.

תמיד היה כיף איתך וסביבך תמיד דאגת שיהיה כיף (מארח למופת), אם זה בעליות הארוכות לגג שישר היית מעמיד מאוורר למזיעים שמגיעים, ואם זה דוחף משקאות מארועים קודמים (טפו טפו לא היו חסרים) ובוא לא נשכח את כל החטיפים \ הממתקים עם השמות המוזרים, הג'חנונים, הכנפיים , הנקניקיות, מה לא.

היה כיף, גרמת שיהיה כיף, פשוט כיף! פשוט חסר!